מיום שנתגלה כוחו של הצדיק הקדוש, התנא רבי מתיא בן חרש זיע״א, קבעו ישראל בליבם את מקום מנוחתו כמעין של קדושה, טהרה וישועות. דמותו של הצדיק, שנודע בדורו על יראת השם הטהורה שדבקה בו ועל מלחמתו הנוראה ביצר הרע עד כלות הנפש, עומדת עד היום כסמל לנקיות, לשגב המחשבה ולהתקשרות של אמת תחת כסא הכבוד.
המסורת בידינו מרבותינו הקדושים מלמדת כי יש עניין גדול בעלייה לציונו של הצדיק, וכי התפילה שם פועלת פעולות נשגבות בעולמות העליונים. רבים מהמקובלים, ואף מהגדולים בדורות קודמים, העידו כי הצדיקים שנזהרו במידת הקדושה והבריחו עצמם מן העוון בכוח רב — יש להם מעלה מיוחדת להגן על המתפללים בזכותם ולהעלות את תפילותיהם מתוך טוהר.
ידוע המעשה הנורא המובא במדרשי חז״ל, כיצד נלחם רבי מתיא בן חרש ביצרו עד כדי כך שהגיע למדרגה עליונה של טהרת עיניים ומחשבה. מסופר כי השטן בכבודו ובעצמו ביקש להכשילו, ואף על פי כן גבר עליו הצדיק בקדושה שאין דוגמתה.
מי שהגיע לדרגה כזו — בחייו ובמיתתו כוחו גדול לפעול ישועות בנפש המבקש להתמודד עם קושי רוחני, בלבולי מחשבה, ניסיונות וירידות הדעת.
פוקדי הציון מעידים כי יש תחושה של התעלות פנימית במקום, אוויר של קדושה מוטבע באבנים, ושכינה השרויה שם באורח פלא. יש שנכנסו למקום עם מועקות קדושות ורעשים פנימיים — ויצאו בלב נקי, מיושב ומאיר.
ממקובלי הדורות אנו יודעים שהתנא הקדוש רבי מתיא בן חרש הוא “פתחא דחסדא” — שער של חסד ורחמים. תפילות רבות נשפכו על מקום מנוחתו: על בריאות, פרנסה, זיווג הגון, הצלחה, שלום בית, חינוך הבנים ועוד. רבים העידו כי לאחר תפילה מעומק הלב בציונו, נפתחו להם שערים שנראו סגורים זמן רב.
המהדרים בפקידה יומית בשעת רצון מדווחים כי המקום מסוגל במיוחד לבקשות הקשורות לתיקון המידות, לפרישת אור בהיר על הדרך הרוחנית, ולהארת פנים של שמים בעת הדחק.
יהי רצון שכל הבאים לציון הקדוש של רבי מתיא בן חרש יזכו לראות ניסים, ישועות, אור וברכה, ויתקיימו בהם כל משאלות ליבם לטובה – בזכות הצדיק הקדוש.
